תמ"ש 13840/95

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הראיות שהוצגו בעניינה של קטינה המבקשת לבסס את זהות אביה ותובעת מזונות. הנאשם, שבתחילה הכחיש את הטענות, סירב בעקביות להשתתף בבדיקת רקמות שיכולה לקבוע אבהות למרות צווי בית המשפט והסכמת הקטין. בית המשפט מכיר במהימנותה המדעית של בדיקת הרקמה ובמשקלן של ראיותיה המכריעות. עוד יצוין, כי הנתבע עשה מאמצים רבים כדי להימנע מהשתתפות במבחן ולהתחמק מאחריות כלכלית, לרבות העברת זכויות הקניין בדירתו לאשתו זמן קצר לאחר הגשת התביעה. זכותה של הקטינה להכיר את אביה הביולוגי גוברת על זכותו של הנאשם לפרטיות. בית המשפט מקבל את עדויותיהן של הקטינה ואמה כאמינות, במיוחד נוכח אמירותיה השקריות והסותרות של הנאשמת. יתר על כן, מספר עדים סיפקו ראיות תומכות, לרבות מקרים בהם הנאשם היה נוכח בבית האם בסמוך למועד ההתעברות וחוסר הקשר של האם עם גברים אחרים באותה תקופה. טענת הנתבעת כי האם קיימה יחסי מין עם גברים אחרים לא הוכחה, ואילו האם הכחישה טענות אלה וסיפקה לוח זמנים שונה. על סמך מכלול חומר הראיות, בית המשפט מכריז על הנאשם כאביה של הקטינה ומורה לו לשלם מזונות בסך 1200 ₪ לחודש, צמוד למדד יוקר המחיה, לאם. תוקפה של ההחלטה רטרואקטיבית למועד הגשת התביעה (9.1.95). סכומים שמועד פירעונם חלף יצברו הפרשי הצמדה וריבית על פי הדין הישראלי. הנתבע אחראי גם לתשלום הוצאותיו המשפטיות של הקטין ושכר טרחת עורך דין, בסך 12,000 ₪. פסק הדין עשוי להתפרסם בעילום שם כדי להגן על זהות הצדדים המעורבים.