ת"א 16851-12-14

תקציר

פסק הדין דן בשלוש תביעות עיקריות הנוגעות לסכסוכי קרקעות בין שני בעלי קרקעות שכנים. ראשית, נדחתה התביעה בגין נזק שנגרם כתוצאה מנפילת עץ ממקרקעי הנתבע אל רכושו של התובע. החוק קובע כי שכנים רשאים לכרות ענפים או שורשים הצומחים באדמתם, אך רק אם הם גורמים נזק או מפריעים באופן בלתי סביר לשימוש בקרקע. השופט מצדד בגישה השנייה, וקובע כי ה"נזק" הטבעי של העלווה והפריחה צפוי באזורים כפריים ואינו מהווה סיבה מספקת לתביעה. גם טענת התובעים בדבר התקנת גדר נדחתה. החוק מחייב השתתפות בהוצאות תחזוקת גדר קיימת, אך אינו מחייב הקמת גדר חדשה. ניסיונם של התובעים לטעון לעשיית עושר ולא במשפט לא צלח, שכן לא הוכח כי הנתבע נהנה מהגדר, וקיימים הסדרים ספציפיים למקרים כאלה בחוק המקרקעין. לבסוף, התביעה לחסימת אור השמש נדחתה מאחר שלא הוכחה הפחתה משמעותית של אור השמש, וגם התובעים לא הביאו ראיות להנאה מרמה מסוימת של אור שמש במשך 15 שנים רצופות. בסך הכל פסק השופט לטובת הנתבע והורה לתובעים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 שקל.