ה"פ 1793/09

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם מקרקעין שהופר. המשיבים היו אמורים לשלם למבקש את הפרש השווי בין שומה ראשונית לשומה סופית בתוך 30 יום מיום קבלתה האחרונה. הדבר לא קרה, מה שגרם למבקש לבטל את ההסכם. עם זאת, השופט פוסק לטובת המשיבים וקובע כי הפרתם אינה יסודית. העיכוב בתשלום, לטענת השופטת, נבע מנסיבות מיוחדות, לרבות מעשיו של המבקש עצמו, שגרמו לשיהוי רב שנים בקביעת השווי הסופי. בנוסף, המבקש לא עדכן את המשיבים בפרטי חשבון חדשים, דבר שלא איפשר תשלום במועד. בנסיבות אלה, השופטת סבורה כי אין זה צודק שהמבקשים יבטלו את ההסכם, במיוחד בהתחשב בכך שהם כבר קיבלו את מרבית הסכום המוסכם ולא הוכיחו נזק משמעותי שנגרם להם מאיחור התשלום. זאת ועוד, המבקשת לא פעלה בתום לב בכך שלא השיבה את מלוא התמורה שהתקבלה מהמשיבים עם ביטול ההסכם. עוד מדגישה השופטת כי זכותו של המבקש לסכום הנוסף הותנתה וניתנה רק לאחר התערבות המינהל. בסופו של דבר, התביעה נדחית, ושני הצדדים אחראים להוצאותיהם המשפטיות.