ע"מ 13807-01-17

תקציר

פסק דין זה דן בערעור על החלטת המשיב למסות את רווחי ההון של המערערת בעקבות מכירת מניות בחברה. המערער היה בעבר תושב ישראל אך עבר לארה"ב והפך לתושב ארה"ב בשנת 2005. המניות המדוברות נמכרו בשנת 2007 לחברה אמריקאית והמערערת קיבלה תמורה הן בשנים 2007 והן בשנת 2008. בית המשפט בוחן תחילה האם הדין הפנימי הישראלי מאפשר להטיל על המערערת מס על מכירת המניות. נמצא כי סעיף 89(ב)(3)(ד) לפקודת מס הכנסה מתיר זאת, שכן למניות הנמכרות יש זיקה לנכס הנמצא בישראל. עם זאת, זכותה של ישראל למסות לפי סעיף זה נדחית בשל אמנת המס בין ישראל לארה"ב, המקנה לארה"ב זכות בלעדית למסות את רווחי ההון של המערערת. לאחר מכן בוחן בית המשפט האם המערערת זכאית להגנת אמנת המס. נמצא כי המערער לא הביא ראיות מספיקות להוכחת היותו תושב ארה"ב ועל כן אינו יכול לטעון ליתרונות האמנה. בנוסף, המערערת לא דיווחה לרשויות בארה"ב על מלוא התמורה ממכירת המניות ולא שילמה כל מס בארה"ב שכן התמורה קוזזה מהפסדים. בית המשפט מגיע למסקנה כי המערערת אינה זכאית להגנת אמנת המס. מאחר שהמערערת אינה זכאית להגנת אמנה, מוחזרת זכותה של ישראל למס על פי הדין הפנימי. בית המשפט דן בשני מקורות מיסוי אפשריים בדין הישראלי: סעיף 89(ב)(3)(ד) וסעיף 100א לפקודת מס הכנסה. נמצא כי בעוד שסעיף 89(ב)(3)(ד) מאפשר מיסוי של כל רווח ההון, סעיף 100א - המטיל מס על תושבים לשעבר על עליית ערך נכסיהם בתקופת התושבות בישראל - מצומצם יותר במקרה זה. לאחר מכן בוחן בית המשפט את טענות המערער כנגד תחולת סעיף 100א. היא דוחה את הטענה כי סעיף זה סותר את אמנת המס, וקובעת כי אירוע המס הרעיוני מתרחש לפני כניסתן לתוקף של הוראות האמנה. בית המשפט דוחה גם את טענת המערערת כי כפל מס נובע מתחולת סעיף 100א, שכן המערערת לא הוכיחה זאת וניתן לפתור את הבעיה באמצעות הליכי הסכמה הדדית בין שתי המדינות. לבסוף, בית המשפט דן בטענותיה הספציפיות של המערערת ביחס לחישוב המס לפי סעיף 100א. נמצא כי המערער לא הביא ראיות לכך ששווי המניות בעת עזיבתו את ישראל היה אפס, כנטען, ועל כן חלה נוסחת החישוב הליניארי בסעיף. בית המשפט דוחה גם את בקשת המערערת לקזז הפסדי הון כנגד רווח ההון, שכן הפסדים אלה לא הוכחו וכבר קוזזו בארה"ב. סיכומו של דבר, הערעור נדחה, ושומת המס של המשיב נותרה בעינה. עם זאת, נוכח מצבו הכלכלי של המערער והתנהלותו במהלך ההליך, בית המשפט אינו פוסק הוצאות כלשהן למשיב.