ע"א 4273/00

תקציר

בשנת 2000 הגישו המערערים, זוג נשוי שהתגרש בשנת 1989 אך חי יחד עם ילדיהם, בקשה לפשיטת רגל בשל חובות כספיים משותפים של למעלה ממיליון ₪ שנבעו מהפסדי עסקי היבוא והייצוא של הבעל בין השנים 1985-1989. בית המשפט המחוזי בחיפה ביקש את תגובת כונס הנכסים הרשמי, שטען כי החובות נובעים מעסקי שירותי הליווי הבלתי חוקיים של הבעל. בית המשפט קיבל זאת, ודחה את העתירה בשל אופיו הבלתי חוקי של מקור החוב. המערערים ערערו לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר נדחה, מה שהוביל אותם לערער לבית המשפט העליון. כונס הנכסים הרשמי התנגד לערעור וטען כי המערערים פעלו בחוסר תום לב בכך שלא שילמו את החובות, שמרו על אורח חיים גבוה והעלימו מידע. בית המשפט העליון מצא כי ההצדקות הנוכחיות של כונס הנכסים הרשמי אינן עולות בקנה אחד עם טיעוניהם הקודמים, מה שהופך את סיכויי הערעור לנוחים יותר. עם זאת, בית המשפט לא יכול היה להעניק עיכוב ביצוע מבלי להכיר את הנושים ואת הנזק הפוטנציאלי להם, שכן המערערים לא כללו אותם בבקשה. אולם, נוכח סיכויי הערעור והסכמת הכונס הרשמי, עיכב שופט בית המשפט העליון את ההליכים עד לדיון בערעור, שנקבע במהירות לספטמבר, וביקש לפטור את המערערים מהפקדת ערבות.