רע"א 34814-07-22

תקציר

בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את בקשתו של אמין גזלין לסעד זמני שימנע את פינויו מחלקת אדמה במושה. בית המשפט קבע כי גזלין לא הציג ראיות מספיקות לעילת תביעתו, אפילו ברמה הנראית לעין. בעוד ההסכם משנת 1965 בין אביו של גזלין לבין צד שלישי כלל אלמנטים של הסכם מכר וחכירה, הקרקע המדוברת לא הייתה בנויה ויועדה לשימוש חקלאי, שלא נכלל בגדר דיני הגנת הדייר. יתר על כן, ההסכם לא פירט את תשלומי שכר הדירה, ולא היו ראיות לכך. עוד קבע בית המשפט כי טענתו של גזלין אינה ברורה באשר לזיהוי הקרקע, וכי הוא התמהמה בעמידה על זכויותיו, בהיותו מודע לכוונותיהם של המשיבים להחזיק בקרקע. באיזון הנוחות, העדיף בית המשפט את זכויותיהם הקנייניות של המשיבים, במיוחד נוכח אופיו שאינו למגורים של השימוש במקרקעין של גזלין, וחוסר יכולתם המתמשך של המשיבים ליהנות מהנכס שנרכש. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשתו של גזלין לסעד ביניים, ובקשת הערעור שהגיש לאחר מכן נדחתה אף היא על ידי בית המשפט המחוזי, בנימוק של התערבות מוגבלת בעניינים אלה.