ת"א 35957-06-20

תקציר

פסק הדין דן בתניית השיפוט בחוזה שבין המבקשת 1 לבין המשיבה. בית המשפט קובע כי הסעיף אינו חוזה אחיד, שכן למשיבה הייתה הזדמנות לנהל משא ומתן על תנאיו ועל כן אינו מצדיק קביעה של הסעיף כחוזה מפלה. עוד נקבע בפסק הדין כי תניית השיפוט היא ייחודית, ומעניקה סמכות שיפוט בלעדית לבית משפט מסוים, על פי לשונו המפורשת והברורה. בית המשפט מקבל כי המבקשת 1 קבעה במכוון את סעיף השיפוט הייחודי לריכוז תביעות במקום אחד, בהתחשב בעסקיה ברחבי העולם. כמו כן, בית המשפט בוחן את הפורום המתאים למבקשים 1, 2 ו-3. נקבע כי קשריו של מבקש 2 נוטים יותר לכיוון בית המשפט הבלגי, ואילו קשריו של מבקש 3 הם ברובם בישראל. פיצול הדיון בין מדינות שונות אינו סיבה מספקת להתעלם מתניית השיפוט, ועל כן ההליכים נגד המבקשים 1 ו-2 מתעכבים, בעוד שההליך נגד מבקש 3 יימשך בבית המשפט הישראלי. ההחלטה היא לא לבצע הזמנה להוצאות, שכן הבקשה לא התקבלה במלואה.