ע"א 46120-07-19

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. הערעור מתייחס לעסקה פיננסית המאופיינת כהלוואה. בית המשפט חוזר ומדגיש את עקרון ההתערבות המוגבלת של הערעור בממצאים עובדתיים ובקביעות של בית משפט קמא. לאחר מכן הוא דן בסיווג המשפטי של עסקאות ניכיון שיקים ומגיע למסקנה כי יש לראות בעסקה המדוברת הלוואה. בפסק הדין מודגש כי טענת המערערים נעדרת בסיס עובדתי וכי עדויותיהם לא נמצאו אמינות. כמו כן, מאחר והלווה הוא תאגיד, חוק ההלוואות אינו חל. באשר לערבים היחידים, פסק הדין מתיישב עם פסקי דין קודמים, וקובע כי ההגנות של חוק ההלוואות אינן חלות על ערבים יחידים להלוואות שנטלו תאגידים. במקרה זה, הערבים, בהיותם בעלי שליטה, אינם נחשבים ערבים יחידים על פי החוק. מאחר שהמערערת לא עמדה בדרישות חוק ההלוואות, ובראשן היעדר הסכם הלוואה בכתב, פסק הדין מאשר את דחיית התביעה נגד הערבים על ידי בית משפט קמא. אשר על כן, הערעור נדחה, והחלטת בית משפט קמא עומדת בעינה, ללא צו להוצאות.