רע"א 1023/16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותן ויישומן של תקנות 127 ו-128, הנוגעות להגשת חוות דעת רפואיות בהליכים משפטיים. בית המשפט בחן בקשת רשות ערעור והתייחס אליה כאל ערעור המצדיק קבלה לגופה. הסוגיה המרכזית הייתה האם בעל דין נזקק לאישור בית המשפט כדי להגיש חוות דעת נגדית כדי לערער על טענות רפואיות של צד אחר, כמפורט בתקנה 128(ב). בית המשפט הבהיר כי כל בעל דין, בין אם הוא תובע או נתבע, יכול להגיש חוות דעת שכנגד ללא אישור בית המשפט אם הוא עומד במועד הנקוב של שישים יום. המקרה הנדון עסק במצב בו תובע רצה להגיש חוות דעת נגדית גנטית לאחר שהנתבעים הגישו את חוות דעתם. בית המשפט הגיע למסקנה כי על פי התקנות, זכותם של התובעים להגיש חוות דעת נגדית זו משום שהגישו אותה בתוך פרק הזמן הנדרש. זאת, על אף שבית משפט קמא פסק תחילה נגד הגשת המבקשים, בנימוקים פרוצדורליים. בית המשפט הדגיש כי נתבעים שהסתכנו בהגשת חוות דעת רפואית לא יכלו למנוע הגשת חוות דעת שכנגד, גם על רקע שיהוי פרוצדורלי שנגרם על ידי המבקשים. היא גם הדגישה את החשיבות של שמירה על האינטרסים של קטין בהתדיינות משפטית, והדגישה גמישות כאשר מחדלים פרוצדורליים עלולים להפריע לשימוע הוגן. למרות התנהלות המבקשים, שגרמה לסיבוכים פרוצדורליים, הפך פסק הדין את החלטת הערכאה הנמוכה יותר והתיר את חוות הדעת שכנגד, תוך התחשבות בהגינות על פני נוקשות פרוצדורלית. תוך הכרה בהפרות הפרוצדורליות האפשריות, בחר בית המשפט שלא להטיל הוצאות על המבקשים.