ת"ק 31377-02-22

תקציר

רכבו של התובע ניזוק לכאורה על ידי עובד הנתבעת, אשר הועסק בחוזה לביצוע עבודות ביוב. בית הדין פסק לטובת התובעת, שכן הנתבעת לא הביאה עד רלוונטי – העובד – להעיד, ובכך יצרה הנחה כי עדותו של העובד הייתה מחזקת את גרסת התובע לאירועים. לאי עדותו של העובד ניתן משקל ראייתי משמעותי. בית הדין קבע כי הנזק לרכבו של התובע נגרם על ידי העובד במהלך עבודתו, תוך אימוץ גרסת התובע לאירועים. מאחר שהעובדת לא הועסקה במישרין על ידי הנתבעת, לא ניתן להטיל עליה אחריות ישירה או שילוחית למעשיו. עם זאת, הנתבע נמצא אחראי לפי סעיף 15(4) לפקודת הנזיקין כקבלן מטעמו בוצעה העבודה. אחריות זו נובעת מאחריותו הסטטוטורית של התאגיד הנתבע, כמפורט בחוק תאגידי מים וביוב. כמו כן, הקבלן (צד ג') היה אחראי גם למעשיו של העובד, שכן הם נחשבו כאילו בוצעו תוך כדי עבודתו. בית המשפט החיל את סעיף 13 לפקודת הנזיקין, הקובע כי מעסיק אחראי למעשיו של עובד שנעשה במהלך עבודתו. במקרה זה, הכוונת התנועה והבטחת הבטיחות היו חלק מחובותיו הרגילות של העובד, גם אם הפעולה הספציפית לא אושרה על ידי המעסיק. סך של 11,029 ש"ח נפסק לתובע, מתוכם 9,529 ש"ח בגין נזקים ממוניים מוכחים (הוצאות תיקון רכב, שכר טרחת שמאי וירידת ערך רכב) ו-1,500 ש"ח בגין עוגמת נפש. תביעת התובע להפסד ימי עבודה נדחתה מחוסר ראיות. הקבלן חויב לפצות את התובע בגין נזקים אלה ולשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 500 ₪. אם הסכומים לא ישולמו תוך 30 יום, הם יצברו ריבית. על פסק הדין ניתן לערער בבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 15 יום מיום קבלתו.