ת"צ 60765-07-13

תקציר

בקשת התובע לתביעה ייצוגית נדחתה לגופה. לתובע לא הייתה עילת תביעה אישית כנגד שניים מהנתבעים, ובקשתו להחליף את התובע המייצג נדחתה מאחר שלא התקיימו התנאים המפורטים בחוק, ובית המשפט אינו יכול לחייב תובע אקראי לייצג את הקבוצה. התובע טען כי הנתבעים הפרו חובות סטטוטוריות לפי סעיפים 86, 87 ו-112 לחוק הביטוח הלאומי, אך לא הביא כל טיעון או הוכחה קונקרטית. עיקורה של הבקשה היה תביעות פרטניות שנעו מקורבן לקורבן, ולכן לא ניתן היה לראות בהן תובענה ייצוגית. זאת ועוד, התובע לא מילא אחר התנאים לפי סעיף 4 לחוק התובענות הייצוגיות, הדורש שאלות של עובדה או דין המשותפות לכל חברי הקבוצה. התובע גם לא עמד בדרישות סעיף 8 לחוק, הקובע כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון סכסוך. חוסר יכולתו של התובע לייצג כראוי את האינטרסים של הקבוצה הייצוגית, הליכי הסרק הרבים שניהל וחוסר תום הלב בניהול האינטרסים היו אף הם עילות לפיטורים. סמכות השיפוט הבלעדית על הנתבעים, סמכות לפי חוק הביטוח הלאומי, נתונה אף היא לבית הדין לעבודה, והבקשה הנוכחית נמצאה כחסרת סמכות עניינית. לבסוף, הבקשה נגד יתר הנתבעים, שהוא ארגון המייצג נכים, נדחתה מאחר שהיא אינה רשומה בגופים המוסמכים לתביעות ייצוגיות. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים סך של 10,000 ₪.