ת"צ 26107-04-22

תקציר

במקרה דנן, המבקשים, שהזדהו כנפגעי דואר זבל לפי חוק התקשורת, ביקשו תחילה לאשר תובענה ייצוגית נגד המשיב, בטענה שקיבלו הודעות פרסומיות שלא התבקשו. המבקשים טענו כי מעולם לא הסכימו להודעות אלה, ואילו המשיב טען כי שלחו פרסומות רק למי שנתן הסכמה מפורשת והאשימו את המבקשים בהטעיית מערכותיהם באמצעות פרופילים פיקטיביים. התיק זכה לשיח משפטי רב ואף הגיע עד לבית המשפט העליון, אך לפני דיון שלישי הסכימו שני הצדדים למשוך את הבקשה. המבקשים בחרו לסגת, בהשפעת ההקשר המלחמתי ומחויבותה של המשיבה לעמוד בדרישות החוק במשלוח הודעות פרסומיות. זה כלל שמירה על רשומות הסכמה ושיפור הכשרת הציות. במסגרת הסדר הפשרה שילם המשיב פיצוי כספי בסך 5,000 ₪ למבקשים מסוימים ו-20,000 ₪ בתוספת מע"מ לבאי כוחם, למרות היעדר הודאה רשמית באשמה או יישוב טענות. בית המשפט, שהכיר במנגנון המשפטי החלופי לתביעות ספאם פרטיות, אישר את הביטול מכיוון שהוא לא מנע מחברי הקבוצה לממש את זכויותיהם האישיות. הודגשה חשיבות ההבחנה בין גופים המפרים בזדון את חוק הספאם לבין גופים המבקשים הסכמה ראויה לפרסומות. למרות שהתביעה הייצוגית נדחתה, בית המשפט הסכים לתנאי שכר הטרחה של הצדדים וחזר על הצורך לטפל בסוגיות ספאם מבלי לנצל לרעה את ההליך המשפטי. הבקשה להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית נדחתה בסופו של דבר, והתביעה האישית נמחקה, מה שסימן סגירה ללא הכרעה של בית המשפט בנושאים שבמחלוקת.