ת"פ 5821-11-22

תקציר

הנאשם הואשם בכך שאיים על שופט וניסה להשפיע שלא כדין על תוצאת הליך שיפוטי הנוגע לתיק בבית המשפט לענייני משפחה בעניין הסדרי ראייה לאחר גירושיו. השופט, שדן בתיק במשך מספר שנים, התלונן על התנהגותו של הנאשם שהובילה לפתיחת שלושה תיקי חקירה נפרדים. האישום הראשון של איומים מתייחס לבקשה שהגיש הנאשם לבית המשפט בשנת 2019, ובה נטען כי הוא מאיים כלפי השופט. האישום השני מתייחס לבקשה אחרת שהוגשה בשנת 2020. בכתב האישום נטען כי פניות אלה נעשו מתוך כוונה להפחיד או להטריד את השופט, וכן להשפיע באופן בלתי הוגן על ההליך השיפוטי. בית המשפט מצא כי יסודות עבירת האיום לא התקיימו באף אחד מהאישומים. אמנם השפה בה השתמש הנאשם הייתה בלתי הולמת ולא נעימה, אך היא לא היוותה איום כהגדרתו בחוק. יתר על כן, יסוד הכוונה בעבירה לא התקיים, שכן כוונת הנאשם הייתה לעצבן ולהקניט ולא להפחיד. באשר לעבירת ההשפעה הבלתי הוגנת, מצא בית המשפט כי האישום השני אינו עומד ברף הפלילי. עם זאת, האישום הראשון, שכלל פרטים אישיים מפורטים על השופטת ומשפחתה, חצה את הגבול לתחום הפושע. התנהגותה של הנאשמת נועדה לגרום לאי נוחות ולהשפיע על השופטת לחזור בה. למרות שמצא כי הוכח האישום הראשון של השפעה בלתי הוגנת, זיכה בית המשפט את הנאשם מאשמה זו בשל פגמים בטיפול התביעה בתיק. תיקי חקירה הקשורים לאירוע נגנזו ונפתחו מחדש, מה שהוביל לעיכוב בהליך שפגע בנאשם. המדינה לא הצדיקה כראוי את פתיחת התיק מחדש ולא הסבירה את טעות הגניזה, ולא טופלו פגמים יסודיים. בית המשפט קבע כי חזקת התקינות המינהלית התגברה על פגמים אלה. לסיכום, השופט זיכה את הנאשם מכל אשמה. למרות ההתנהגות הבלתי ראויה והמצערת כלפי השופט, בית המשפט לא יכול היה לשאת את המסר שמעשים כאלה מותרים. השופט עודד את הנאשם ללמוד מתינות מהניסיון, אך הזהיר כי התנהגות דומה בעתיד עלולה להוביל להגשת כתב אישום ולהרשעה. זכות הערעור על פסק הדין ניתנה הן לתביעה והן לנאשם בתוך 45 יום.