בג"צ 98/69

תקציר

בעניין אהרן א. ברגמן נ' שר האוצר ומבקר המדינה (בג"ץ 98/69) התייחס בג"ץ לחוקיותו של חוק הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, התשכ"ט-1969, ובפרט להוראותיו בנושאי מימון והוצאות. העותר, ד"ר ברגמן, ערער על החוק משני טעמים: הראשון, שהוא מטיל נטל כספי על האוצר, שרק הממשלה הייתה צריכה ליזום אותו; ושנית, כי היא פוגעת בעקרון השוויון האלקטורלי הקבוע בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת. בית המשפט לא מצא בסיס משפטי האוסר על חברי הכנסת ליזום הצעת חוק המטילה נטל כספי כזה, תוך שהוא דוחה את טענתו הראשונה של העותר הנוגעת לפרקטיקה החוקתית האנגלית. עם זאת, בית המשפט קבע כי החוק סותר את עקרון השוויון הקבוע בסעיף 4 לחוק היסוד, שכן הוא העניק הקצבות כספיות רק למפלגות המיוצגות בכנסת היוצאת (השישית), ובכך פסל רשימות חדשות של מועמדים המבקשים להשתתף בבחירות הקרובות. הדבר נתפס כהפרה משמעותית של שוויון הזדמנויות בבחירות. בית המשפט הדגיש כי עקרון "הבחירות השוות" חורג מעבר לשוויון קולות פשוט וכולל סיכויים שווים לרשימות המועמדים. היא הציעה לתקן את אי השוויון על ידי מתן אפשרות לרשימות חדשות לקבל מימון בדיעבד, בכפוף למעבר אחוז החסימה וקבלת פיקוח מבקר המדינה. בעקבות זאת, בית המשפט הוציא צו לפיו על שר האוצר לפעול מכוח החוק השנוי במחלוקת רק אם הוא יחוקק מחדש ברוב הדרוש או יתוקן כדי למגר את אי השוויון. בכך קיבל בית המשפט את תלונתה של העותרת בדבר הפגיעה בשוויון האלקטורלי, תוך הדגשת העיקרון החוקתי של שוויון הזדמנויות בהליך הבחירות.