רע"א 47201-03-18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לסעד זמני החופף לצו מניעה קבוע. הבקשה הוגשה על ידי העותר, המתגורר בדירה ששטחה שנוי במחלוקת על ידי משפחה אחרת, המשיבים בתיק. המשיבים מבקשים לבנות תוספת לדירתם, לרבות הרכוש המשותף שלטענת העותרת הוא שלה בלבד. העותרת ביקשה צו ארעי שימנע מהמשיבים לבנות בשטח שבמחלוקת, אך בית משפט השלום בתל אביב דחה את הבקשה ממספר גורמים. פסק הדין מתאר את החלטתו המפורטת והמנומקת של בית משפט קמא, אשר בחן את סיכויי התביעה. טענת החזקה הבלעדית של העותר לא נמצאה בלתי חוזרת, ובית המשפט קבע כי ההרחבה המבוקשת על ידי המשיבים עשויה ליפול תחת הוראות סעיף 71ב לחוק המקרקעין. כמו כן, בית המשפט מצא כי הבקשה הוגשה באיחור ובהיעדר גילוי עובדות רלוונטיות. בהתחשב במאזן הנוחות, החליט בית המשפט כי ניתן להמשיך בהריסה המינימלית של הגדר בשטח שבמחלוקת, שתיבנה מחדש באופן מיידי בתוואי הקרוב ביותר האפשרי. ערכאת הערעור, שדנה בבקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה, הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא, וציינה כי החלטות על סעדים זמניים מתבטלות רק לעתים רחוקות ומוגבלות למקרים חריגים. גם ערכאת הערעור הדגישה את אופיין התיאורטי של קביעותיו של בית משפט קמא בשלב זה ולא מצאה עילה מספקת המצדיקה התערבות. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, ומייתרת את הבקשה לסעד זמני. שני הצדדים יישאו בעלויות שלהם.