עת"מ 5615-11-11

תקציר

מטרת העתירה היא לחייב את המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה ומשרד החינוך לממן באופן מלא הסעות תלמידים בכיתות ז'-י"ב המתגוררים בבנימינה ובגבעת עדה ולומדים בבית הספר אורט בנימינה. העותרים, חברי ועד ההורים והורי התלמידים, טוענים כי הזכות לחינוך חינם כוללת גם את הזכות למוסדות חינוך נגישים, המחייבת במקרה זה הסעה ממומנת. הם מתייחסים גם לתקנות חינוך חובה וחינוך ממלכתי (רישום), הקובעות מרחק סביר לנסיעת תלמידים, ולחוזר מנכ"ל משרד החינוך, המתווה את מימון ההסעות. עם זאת, בית המשפט מוצא כי אף שהזכות לחינוך אינה שנויה במחלוקת, תוכנה - ובפרט היקף השירותים הכלולים בה - הוא עניין למחוקק המשנה. חוק החינוך עצמו אינו מחייב הסעה חינם, ותקנות לימוד חובה (שירותים מקובלים) מחריגות במפורש שירותי הסעות. למרות שבית המשפט מכיר בכך שנגישות למוסדות חינוך היא חיונית, הוא נמנע מלפרש את הזכות לחינוך ככוללת תחבורה במימון מלא. במקום זאת, היא רואה בהסעות בתי הספר מרכיב אחד מני רבים במסגרת הזכות לחינוך, ומשאירה זאת לשיקול דעתו של המינהל. בית המשפט בוחן את תקנות חינוך חובה וחינוך ממלכתי (רישום) ומוצא כי הן אינן מחייבות הסעה חינם ואינן מטילות חובה על הרשויות לממן אותה, כל עוד קיימת תחבורה ציבורית סבירה. בית המשפט מתייחס גם לחוזר המנכ"ל, המפרט את השתתפות משרד החינוך במימון ההסעות. נמצא כי הוראות החוזר סבירות, מבחינות בין יישובים שונים ומקצות מימון בהתאם. כן נדונות הנסיבות הספציפיות של איחוד הקהילות לרשות מקומית אחת, כאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לכבד את המצב המשפטי החדש. כמו כן, נחה דעתו של בית המשפט מסבירותן של אפשרויות התחבורה הציבורית הקיימות וממאמצי הרשות המקומית לשמן. בדחותו את העתירה מדגיש בית המשפט כי צפויה השתתפות ההורים בעלויות ההסעה, ומוצדק לפקחי הרשות למנוע מתלמידים שלא הסדירו תשלום להשתמש בהסעה הממומנת.