עש"מ 2168/01

תקציר

המערער, עובד מדינה, הואשם בהטרדה מינית של עובדת הכפופה לו במשך מספר שנים. בית הדין למשמעת של עובדי המדינה קבע כי בעוד שהתנהלותו הכוללת של המערער, שכללה אמירת סיפורים מיניים, הערות מיניות ונגיעה באזורים אינטימיים של המתלוננת, לא עלתה כדי הטרדה מינית שכן היא לא נעשתה ללא הסכמת המתלונן או תוך ניצול מעמדו, היא עלתה כדי התנהגות בלתי הולמת לפי סעיף 17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת). בית המשפט העליון אישר את פסק הדין. בית המשפט הדגיש כי המושג הבלתי מוגדר של "התנהגות בלתי הולמת" בחוק כולל מכלול של פעולות שאינן מקובלות על עובדי ציבור ועלולות לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה. במקרה דנן, התנהגותו המינית החוזרת ונשנית של המערער כלפי המתלוננת, הגם שניתנה בהסכמה, יצרה אווירה בלתי הולמת במקום העבודה והיוותה התנהגות בלתי הולמת. בית המשפט הוסיף ונימק החלטה זו בכך שהתייחס לעדויותיהם של עובדים אחרים ולאופי מעשיו של המערער, שלא היו אקראיים או מקריים אלא תכופים ופומביים. בנוסף, דן בית המשפט במהימנות עדותה של המתלוננת והגיע למסקנה כי הסתירות בדבריה אינן משמעותיות ואינן פוגעות במהימנותה הכוללת. נוכח בחינה מדוקדקת של חומר הראיות ושיקול הדעת הנתון לבית הדין למשמעת בקביעת נורמות בשירות המדינה, לא ראה בית המשפט העליון עילה להתערב בהכרעת הדין ודחה את הערעור.