פש"ר 1771/02

תקציר

הערעור, שהוגש על ידי נושה על החלטת סירובו של המנהל המיוחד להאריך את המועד האחרון להגשת תביעת חוב נגד החייב, נדחה. הנושה לא הגיש את התביעה בתוך ששת החודשים הנדרשים לאחר שניתן צו כינוס נכסים לנכסי החייב, וגם הבקשה העוקבת להארכה נדחתה על ידי המנהל המיוחד, שטען כי הנושה לא סיפק סיבה מיוחדת לעיכוב, כנדרש בחוק. החלטת המנהל המיוחד מוצדקת, שכן הנושה לא הציג כל הצדקה משכנעת לאיחור של שבע שנים בהגשת התביעה. יתר על כן, הנושה לא נקט בצעדים הדרושים כדי לאתר את החייב או לעקוב אחר מצבו של החייב, אלא הסתמך על טענות עמומות ובלתי מבוססות. התנהלות הנושה, המאופיינת בחוסר מעש ובחוסר שקידה, אינה עומדת בדרישות הארכה. בנוסף, ניסיונו של הנושה להוסיף טיעון חדש לערעור, המבוסס על "ראיות" שהתגלו לאחרונה, נדחה, שכן הוא אינו עומד בקריטריונים לקבלת טענות מאוחרות. ככלל, הנושה לא סיפק כל הצדקה לשיהוי המהותי, והפרשנות הנוקשה של החוק במקרים של הארכת מועדים לתביעות חוב, יחד עם חוסר שקידה של הנושה, מביאה לדחיית הערעור. הנושה חויב לשלם הוצאות בסך 3,000 ₪ לקופת כינוס הנכסים.