תמ"ש 22890/05

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב מחלוקת ארוכת שנים על בעלות על בית בירושלים. התובעות, שתי אחיות ואחיהן, טוענות כי יש לחלק את הבית שווה בשווה בינן לבין הנתבעת, אחותן, בהתאם לרצון הוריהם ולחזקת השיתוף. מנגד, הנתבעת טוענת כי היא הבעלים היחיד של הבית באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר שניתן לה על ידי אביהם. תחילה קובע בית המשפט כי ייפוי הכוח תקף וכי חלקו של הנתבע בבית הועבר אליה. כך, זכויות האב בנכס עוברות לנתבע, מה שהופך את טענות התובעים בעניין ייפוי הכוח ללא רלוונטיות. באשר לטענת השיהוי של התובעים, בית המשפט קובע כי לא חל שיהוי בהתנהלות התובעת בכל הנוגע לנושא ייפוי הכוח וחזקת השיתוף בין הוריהם. שתיקתם ופסיביות של התובעים כלפי עיסוקו הבלעדי של הנתבע בבית לאורך השנים אינה מעידה על ויתור על זכויותיהם, במיוחד בהתחשב בקשר המשפחתי ובהיעדר יכולותיהם הכלכליות של התובעים. בהמשך לחזקת השיתוף, מקבל בית המשפט את טענת התובעים כי הבית נמצא בבעלות משותפת של הוריהם, למרות שהוא רשום על שם אביהם בלבד. מהראיות עולה כי בני הזוג ניהלו אורח חיים זוגי תקין ועשו מאמצים משותפים לתחזק את הבית. העובדה שהבית נרכש באמצעות כספי הפיצויים של האב מגרמניה אינה שוללת את חזקת השיתוף, מה גם שבני הזוג התגוררו בבית כמעט שלושה עשורים. כתוצאה מכך, עם פטירת ההורים, זכויותיהם בבית מתחלקות בין יורשיהם. הנתבע כבר מחזיק במחצית הזכויות באמצעות ייפוי הכוח, וכל תובע יורש 1/16 מהוריו. לפיכך, התובעים והנתבע מחזיקים כל אחד ב-1/8 מהבית. נוכח מורכבות הנכס ומקום מגוריו ארוך הטווח של הנתבע, בית המשפט מעניק לנתבע הזדמנות לרכוש את חלקם של התובעים. עוד קובע בית המשפט כי הנתבעת אינה זכאית לדיירות מוגנת וכי עליה לשלם לתובעים דמי שימוש ראויים בגין שבע השנים האחרונות, אשר יחושבו על ידי שמאי ממונה יחד עם שווי השיפורים שבוצעו בנכס. לבסוף, בית המשפט מתיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה.