ת"פ 34173-10-12

תקציר

השופט מצא את עדותה של המתלוננת בעניין תקיפת שוטר משכנעת ואמינה. עדויות מאששות של שני בניו של המתלונן, יחד עם היעדר כל מניע לפברק את האירוע, תמכו בעדותו. השופט קיבל גם את זיהויו הנסיבתי והישיר של השוטר הנאשם. טענת הקצין כי המתלוננת האשימה אותו לשווא לא הייתה משכנעת. השופט ציין כמה סתירות בעדויות, אך הן היו מינוריות ולא גרעו מהאמינות הכוללת של גרסת המתלוננת. בנוסף, השופט לא השתכנע מטענת ההגנה כי ייתכן שהמתלונן התבלבל בין הנאשם לשוטר אחר. השופט הדגיש את חשיבות יוזמתו של המתלונן בהגשת התלונה, את עקביות דבריו ואת הראיות התיעודיות התומכות. על סמך הערכה זו של חומר הראיות, הגיע השופט למסקנה כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר ולכן הרשיע אותו באישומים של תקיפה ואיומים. פסק דין זה ניתן בנוכחות שני הצדדים ביום 4.2.2014.