בש"פ 359/23

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על גישה לרשומות והתכתבויות שבידי התביעה בתיק פלילי. המערער טען, כי סירובו של המשיב למסור את החומר פוגע בזכותו להתגונן. עם זאת, בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, והוביל לערעור זה. הסוגיה הראשונה שנדונה הייתה האם בכלל ניתן לדון בערעור, בהתחשב בכך שהחלטת בית המשפט המחוזי התקבלה לפי סעיף 108 לחוק, שבדרך כלל אינו מאפשר ערעור. בית המשפט החליט כי מאחר שהמערערת ביקשה הבהרות במסלול הפרוצדורלי והגבולות בין הקטעים השונים אינם ברורים, ניתן להמשיך בערעור. לגופו של עניין, טען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהשווה את הרישומים המבוקשים לתיעוד ראיונות של עורך דין עם עד. בית המשפט חלק על כך ומצא כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין הצורך להגן על פרטיותה של המתלוננת לבין זכויות הנאשמים. בית המשפט הדגיש כי פרטים שנמסרו בשיחות עם עדים יכולים להיחשף אם הם מכילים מידע חדש ומהותי. יתר על כן, פרטים אלה לא היו חייבים להתייחס ישירות לאישום, וההחלטה על העברת רישומים והתכתבויות צריכה להתבסס על נסיבות המקרה הספציפי. לאחר עיון ברשומות, הסכים בית המשפט להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין החומר שהוגש לעיון לקראת בקשת המשיב במאי 2022. עם זאת, בית המשפט מצא כי הקביעה להעביר את כל ההתכתבויות שנערכו לאחר הבקשה הייתה גורפת מדי וכי נדרשת בדיקה מדוקדקת יותר. בית המשפט הגיע למסקנה כי מלבד סוגיה זו, הערעור נדחה.