ע"פ 7408/09

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורו של אדם שהורשע ברצח, בבקשה להקלה בעונשו מכוח סעיף 300א(א) לחוק העונשין, המאפשר הפחתה כזו אם הנאשם סבל בעת הרצח מהפרעה נפשית חמורה שהגבילה באופן משמעותי את יכולתו להבין את מעשיו או לשלוט בעצמו. טענת המערער הייתה כי חוות דעת המומחה שהוצגה מטעמו לא קיבלה את המשקל הראוי, וכי היה על בית המשפט למנות מומחה נוסף. בית המשפט פירט את הדרישות להפחתת עונש לפי סעיף 300א(א) והסביר את ההבחנה בינו לבין סעיף 34ח, המתייחס לפטור מאחריות פלילית מחמת אי שפיות. צוין כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבע, וכי המונחים המשמשים בסעיפים, כגון "הפרעה נפשית חמורה", הם מונחים משפטיים שעל בית המשפט לפרש על סמך חוות דעת מומחה וראיות אחרות. אין לצפות מבית המשפט לזהות את הנסיבות המצומצמות שבהן חל סעיף 300א(א) – זהו תפקידו של בית המשפט. בית המשפט העדיף את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי הפסיכיאטר המחוזי, אשר בדק את המערער לעומק, על פני חוות דעתו של המומחה מטעם המערער, אשר חוות דעתו התבססה על תשתית צרה יותר והסתמכה במידה רבה על דיווחיו העצמיים של המערער. בית המשפט מצא כי חוות דעתו של המומחה מטעם המערער בעייתית ואינה מעוגנת היטב בעובדות, ואילו חוות דעתו של מומחה המדינה הייתה מאוזנת יותר והתבססה על סקירה מקיפה של מצבו הנפשי של המערער בעבר ובהווה. בית המשפט בחן גם את עברו של המערער, התנהגותו לפני הרצח, במהלכו ולאחריו, ומצא כי לא נראה כי יכולתו לשלוט בעצמו ולהבין את מעשיו לא נפגעה באופן משמעותי. התנהלותו של המערער, הודעותיו בפני החוקרים וחוות דעתם של המומחים הפסיכיאטריים, הצביעו כולם על כך שהמערער היה מודע למעשיו ולתוצאותיהם. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערער לא הוכיח במאזן ההסתברויות כי הוא סובל מהפרעה נפשית חמורה, ועל כן אין מקום להקלה בעונש. זאת ועוד, דחה בית המשפט את בקשת המערערת למינוי מומחה נוסף, בקובעו כי הבקשה הוגשה באיחור רב מדי בהליך וכי יש לשמור על עקרון סופיות הדיון. הערעור נדחה, ועונשו של המערער של מאסר עולם נותר בעינו.