בג"צ 6385/21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה שהגיש עותר שבנו, זוהדי טוויל, נורה למוות בידי כוחות הביטחון הישראליים לאחר שביצע פיגוע דקירה בירושלים. העותר ביקש להחזיר לו את גופת בנו לקבורה, אך סורב על ידי המשיבים. הסוגיה המרכזית סובבת סביב חוקיותה והצדקת החלטת המשיבים להשאיר את הגופה. פסק הדין של בית המשפט דוחה את העתירה ומחזק את עמדת המשיבים. היא מכירה בסמכותו של המפקד הצבאי לקבל החלטות כאלה מכוח תקנות ההגנה (שעת חירום), תוך שימת דגש על שיקולי הביטחון והצורך להגן על כבודם של חיילי צה"ל שנפטרו. פסק הדין חוזר על תוקפה של החלטת ועדת השרים, המאפשרת לישראל להחזיק בגופות מחבלים, לרבות כאלה שאינם משויכים לארגון כלשהו, אם הם מעורבים בפיגועים או מחזיקים נשק. בית המשפט מוצא החלטה זו סבירה, בהדגישו כי היא התקבלה בהליך תקין ובנימוקים ביטחוניים תקפים. עוד מודגש כי סמכות זו נקבעה בעבר במספר מקרים, בהם דנגץ עליאן ועריקאת, וגם המשפט הבינלאומי אינו אוסר על פרקטיקה זו. זאת ועוד, פסק הדין דוחה במפורש את טענות העותר בדבר היעדר סמכות למשטרת ישראל להחזיק בגופה, ומאשר כי אכן נתונה סמכות זו למפקד הצבאי. בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בקביעות המשיבים באשר לאופי האירוע או לקשריו של טוויל, וגילו הקטין אינו נחשב לגורם מכריע. בסופו של דבר, העתירה נדחית, והחלטת המשיבים להשאיר את הגופה מוצדקת על יסוד נסיבותיו הספציפיות של המקרה.