דב"ע מז/98 - 0

תקציר

בפסק דין זה מתייחס השופט אדלר לערעור בעניין סיווגה של מחלת נפש כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. המערער, שעבד כנהג בצה"ל, סבל מבעיות נפשיות לאחר שנים של תנאי עבודה קשים, לרבות נהיגה בכלי רכב בעייתיים ורועשים בנסיעות ארוכות. ב-18 בינואר 1982 סבל מתסמינים גופניים והתמוטטות נפשית במהלך מסע תובעני במיוחד. למרות שהיו לו בעיות דומות בשנת 1979, הוא ביקש הכרה במצבו כתאונת עבודה. בית הדין האזורי מינה את ד"ר מסטר, מומחה פסיכיאטרי, אשר הגיע למסקנה כי תנאי עבודתו של המערער לא תרמו באופן משמעותי למחלתו הנפשית, וייחס זאת לגורמים אישיים. הערכתו של ד"ר מסטר אותגרה על בסיס הבנתו את המונח "מיקרוטראומה", מה שהוביל את בית המשפט להבהיר את השלכותיו המשפטיות. בסופו של דבר, נקבע כי אין כל ראיה ל"מאמץ יוצא דופן" או "מאמץ מיוחד" ואף לא דפוס של אירועים מינוריים חוזרים ונשנים הקשורים לחובותיו התעסוקתיות של המערער העלולים להוות מבחינה משפטית "מיקרוטראומה". בית הדין מצא כי מצבו הנפשי של המערער אינו עומד בקריטריונים לפגיעות קלות ומצטברות שיש בהן כדי לסווג את מצבו כתאונת עבודה. בא כוח המערער טען נגד שיטות בית המשפט ופרשנויות המומחה, אך חוות דעת רפואיות חלופיות, לרבות זו של ד"ר דר-אילן, התיישרו עם המסקנות אליהן הגיע ד"ר מסטר. נוכח היעדר תקדים להכרה בלחץ נפשי ממושך כפגיעות עבודה קלות וההשפעה הניכרת של גורמים אישיים על תנאי העבודה על בריאותו הנפשית של המערער, נדחה הערעור.