בר"ע 3900-10-16

תקציר

השאלה העומדת על הפרק היא האם יש לבחון מחדש את תביעת נזקי העבודה של המשיב, בגין טנטון קבוע, על ידי הוועדה הרפואית לעררים (הוועדה). התביעה המקורית להחמרת המצב, שהוגשה על ידי המשיב, נגעה אך ורק לירידה בשמיעה. הוועדה הרפואית בדרג הראשון דחתה את טענת המשיב, שהוגש עליה ערר לוועדה. הוועדה דחתה גם את הערר, בהתייחסה להחלטת הוועדה בדרג א' בנושא וקבעה כי התלונה על הטינטון אינה אמינה. המשיב ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, שקיבל חלקית את הערר, בטענה כי היה על הוועדה לבחון באופן עצמאי את נושא הטינטון, ובכך להחזיר את התיק לוועדה לדיון חוזר. המוסד טען כי הוועדה נעדרת סמכות לדון בסוגיה זו, שכן התביעה בגין עוגמת נפש נוגעת באופן ספציפי לירידה בשמיעה, ויתרה מכך, כי על פי חוק הביטוח הלאומי, הסמכות להכיר בטינטון כפגיעה בעבודה מוטלת באופן בלעדי על פקיד התביעות. לאחר עיון בחומרי התיק, החליט בית המשפט לקבל את ערעור המוסד, תוך שהוא דוחה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית הדין קובע כי מאחר שפקיד התביעות לא הכיר מלכתחילה בטינטון של המשיב כפגיעה בעבודה, הוועדה לא הייתה מוסמכת לבחון טענה זו, ויש להגיש בקשה חדשה לפקיד התביעות. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי להחזיר את התיק לוועדה לדיון נוסף מתהפכת, וערעור המוסד מתקבל.