ה"פ 20841-08-19

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב הבעלות על חלקת קרקע ששטחה 2,230 מ"ר, חלקה 54 בגוש 19289 ומספר עסקאות נדל"ן הקשורות בה. התובע, חאלד חיידרה, הגיש לראשונה בשנת 2010 תביעה נגד מישל סמעאן, בטענה שהוא זכאי לרשום את הקרקע על שמו. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעתו, לא מצא ראיות להסכם מכר תקף וקבע כי מישל הוא הבעלים החוקיים. בעקבות זאת חתם חאלד על הסכם פשרה עם אדיב מח'ול, פרקליטו של מישל, שטען לבעלות על הקרקע בעצמו. בהסכם זה נקבע כי ח'אלד יהיה רשאי לרשום את הקרקע על שמו בהתקיים תנאים מסוימים. מאוחר יותר ניסה חאלד לאכוף הסכם פשרה זה, אך נתקל בהתנגדותו של מישל, שגם התקשר בהסכם מכר הקרקע עם צד שלישי, עימאד סייד אחמד, בשנת 2013. בשנת 2019 הגיש חאלד תביעה חדשה, הפעם נגד רשות מקרקעי ישראל, בבקשה לרשום הערת אזהרה לטובתו. סייד אחמד הגיש בקשה לאכיפת החוזה שלו עם מישל. כך נפתחו שני תיקים, שהובילו לפסק הדין הנוכחי. פסק הדין דוחה את בקשת הנתבעים לדחות את התביעה על הסף על בסיס עקרונות ההשתק. בית המשפט מוצא כי פסק הדין בהליך הקודם לא קבע את הבעלות במקרקעין וכי התביעה הנוכחית מעלה טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות שלא הוכרעו בעבר. לפיכך, נדחות טענות ההשתק בעילה וההשתק השיפוטי. בית המשפט נעתר לבקשתו של ח'אלד לתקן את כתב התביעה שלו ולאחד את שני התיקים. הוחלט כי מישל, סייד אחמד ועו"ד מח'ול הם צדדים הכרחיים להליך. עם זאת, בקשתו של חאלד לצרף את עו"ד אמיר מטע כנתבע נדחית, שכן אין לו תביעות או זכויות בקרקע. פסק הדין מפרט גם את הצעדים הפרוצדורליים בהמשך, לרבות הגשת כתבי טענות, תצהירי עדות ראשונית וקביעת מועדי דיונים. חאלד נדרש לשלם הוצאות משפט לעו"ד מטע, כאשר כל צד אחראי להוצאות הנוספות שלו. החלטה זו נועדה להבהיר את הסוגיות המורכבות סביב הבעלות על הקרקע שבמחלוקת ואת העסקאות השונות הכרוכות בכך, ולאפשר לבית המשפט להגיע להכרעה צודקת ביעילות.