ע"א 46833-06-18

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור ברובו ופסק לטובת המשיבים. השופטים הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי התביעה שהגישו המשיבים מצויה בגדר תקופת ההתיישנות, שכן המשיבים הגישו את התביעה לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, הקובע כי אם העובדות המהוות עילת תביעה נעלמות מהתובע מסיבות שאינן תלויות בהם, תקופת ההתיישנות תחל ביום שנודע לתובע על עובדות אלה. השופטים הסכימו גם עם ממצאיו של בית משפט קמא בדבר היעדר זהירות סבירה של המשיבים בגילוי זכאותם לקבלת פיצויים, וכי חברת הביטוח לא הודיעה להם במפורש על זכאות זו. זאת ועוד, קבעו השופטים כי נזקם של המשיבים הוכח די הצורך וכי חברת הביטוח מחויבת לשלם להם את מלוא סכום התביעה, דבר שלא היה שנוי במחלוקת על ידי חברת הביטוח במהלך המשפט. עם זאת, השופטים לא הסכימו עם החלטת בית משפט קמא לגבות מחברת הביטוח ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח. הם קבעו כי סירובה של חברת הביטוח לשלם נבע ממחלוקת אמיתית על זכאות היורשים לתגמולים ולכן לא הוכיח חוסר תום לב, ולכן המשיבים אינם זכאים לריבית מיוחדת. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וחברת הביטוח חויבה לשלם למשיבים סך של 57,744 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.