ת"פ 25178-09-13

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס להפרות של חוקי העבודה המגנים בישראל, לרבות חוק הגנת השכר, חוק שכר מינימום וחוק עבודת נוער. בית המשפט קבע את מסגרת הענישה המתאימה לכל אחת מהעבירות בהתבסס על הערך החברתי שנפגע, מדיניות הענישה ונסיבות ביצוע העבירות. בגין עבירה של אי מסירת תלושי שכר כדין לעובדים לפי חוק הגנת השכר, טווח הענישה נקבע בין 10% ל-30% מהקנס המקסימלי, ובסך הכל בין 1,460 ל-4,380 שקל. לגבי עבירות לפי חוק עבודת נוער, נקבע כי מתחם הענישה ההולם הוא בין גובה הקנס המנהלי למחצית מהקנס המרבי שנקבע, בסך 2,500 עד 21,900 שקלים. בינתיים, על הפרעה למשגיח, טווח הענישה נקבע בין 5,000 ל-10,000 שקל. בית המשפט שקל גם נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, כגון היעדר עברו הפלילי של הנאשם, לקיחת אחריות על מעשיו ומצבו הכלכלי הנוכחי. בשקלול נסיבות אלה, החליט בית המשפט לחרוג ממתחם הענישה שנקבע בגין עבירות על חוק הגנת השכר וחוק שכר מינימום. כתוצאה מכך, חויב הנאשם לשלם קנס כולל בסך של 14,500 ₪, המחולק לשלוש יחידות בגין עבירות חוק הגנת השכר, שתי יחידות בגין עבירות חוק עבודת נוער ויחידה אחת בגין הפרת חוק שכר מינימום. סכום זה ישולם ב-25 תשלומים חודשיים שווים. בנוסף, הנאשם נדרש לחתום על התחייבות תוך 14 יום מיום קבלת גזר הדין, ולהסכים לשלם את הקנסות המפורטים אם יבוצעו הפרות כלשהן בתוך שלוש שנים מיום גזר הדין. פסק הדין יישלח לצדדים הנעדרים.