בע"מ 2561/08

תקציר

מדובר בבני זוג שנישאו בשנת 2003 ויש להם בת קטינה. בעקבות משבר במערכת היחסים ביניהם, שני הצדדים פתחו בהליכים משפטיים בנושא משמורת ילדים ותמיכה כספית. בתחילה, בית המשפט לענייני משפחה העניק את המשמורת על הבת למבקש (ככל הנראה האב) וחייב אותו לשלם דמי מזונות ולינה למשיב (ככל הנראה האם). שני הצדדים ערערו, מה שהוביל לפסק דין של בית המשפט המחוזי שאישר מחדש את משמורת המבקש תוך שמירה על זכויות הביקור של המשיב. עם זאת, בית המשפט המחוזי התייחס באופן משמעותי לחובות הכספיים, ביטל את מזונות המשיב עקב התרת הנישואין אך אישר את תשלום מזונות הילדים של המבקשת בסך 1,000 ₪ בחודש. בית המשפט הצדיק חובה חריגה זו להורה משמורן בפערים כלכליים משמעותיים בין הצדדים, וראה בכך צורך לשמור על איזון בטובת הילדה בעת ביקוריה אצל אמה. המבקשת ערערה על דרישה זו, בטענה שהיא מהווה תקדים משפטי פגום להורים משמורנים. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מיישר אותה עם הדין היהודי והאזרחי, המטיל את החובה העיקרית של צרכי הילד הבסיסיים על האב, ללא קשר למשמורת. בנוסף, בית המשפט הותיר על כנו את הצו למבקש לטפל בהסעות הקשורות להסדרי ראייה. טענות המבקש בדבר אי דיוקים בפערים כלכליים וחובות תשלום בעבר לא הספיקו לבחינה מעמיקה יותר, וחזרו ואישרו כי רק לעתים רחוקות תיקי מזונות מגיעים לסופיות ויכולים להתאים את עצמם לנסיבות משתנות. לפיכך, בקשת הערעור נדחתה, תוך שמירה על חובות המבקש כפי שנפסקו.