בג"צ 11/63

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי המשיבים אינם מחויבים להקצות לעותרת כמות מסוימת של פירות הדר לעונת 1962/63, ואף לא ניתן לחייבם לפעול על פי מפתח ספציפי להפצת פירות הדר. הרשות המופקדת על שיווק פירות הדר, שהוקמה באופן עצמאי על פי דין, היא המשיבה מס' 3, המועצה, עליה חל פסק דינו של בית המשפט באופן שוויוני. שיטת חלוקת הפירות הנוכחית של המועצה, המבוססת במידה רבה על מפתח העונה הקודמת וכושר הייצור של המפעלים, נמצאה סבירה והוגנת. טענת העותרים כי הובטחה להם מכסה של 10,000 טון על ידי שר המסחר והתעשייה (המשיבה מס' 1) מתקבלת על ידי בית המשפט כנכונה ככל הנראה, אולם הבטחת השר אינה מחייבת מבחינה משפטית בשל סמכותה העצמאית של המועצה. עוד מציין בית המשפט כי השפעתו של השר על המועצה מוגבלת, והמועצה אינה מחויבת לפעול על פי המלצות השר, מה גם שעניינו של העותר אינו דומה למקרה מיוחד שבו חרגה המועצה בעבר ממדיניותה הרגילה. זאת ועוד, חלוקת הפירות למפעלים על ידי המועצה, המביאה בחשבון גורמים שונים לרבות כמות הפרי המגודלת במטעי האם של המפעלים, אינה מעידה על אפליה בלתי מוצדקת כלפי העותר. אשר על כן, בקשת העותרים נדחית, והם נושאים בהוצאותיה של המשיבה מס' 3.