עמ"נ 15156-03-13

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה. העותר טען כי פרשנותו של המשיב לתקנות ההפחתה אינה נכונה, וכי מדיניותו של המשיב אינה עקבית ושרירותית. עם זאת, השופט מצא כי לא נפל פגם משפטי בהפעלת שיקול הדעת של המשיב, וכי פרשנותו של המשיב לתקנות נכונה. החוק המדובר מעניק למנכ"ל סמכות להטיל עיצומים כספיים בגין הפרות מסוימות, וקובע את הנהלים שיש לפעול לפיהם, אך אינו מחייב את השר להתקין תקנות ביצוע נוספות כדי שהחוק ייכנס לתוקף. למנכ"ל יש סמכות להפחית עיצומים כספיים בנסיבות מסוימות, המפורטות בחוק. העותרים טענו כי בעניינם התקיימו הנסיבות להחלת הפחתה נוספת, אולם השופט מצא כי לא כך הדבר, שכן הוראת המעבר הנוגעת למועד ההפרה פקעה. השופט הסכים עם פרשנותו של המשיב למילה "יוזמה" בתקנה הרלוונטית, ומצא כי התנהלות המשיב הייתה סבירה, ונתנה לעותר הזדמנות להתאים את התנהגותו בטרם יאכוף את התיקון. גם החלטת ועדת הערר נמצאה סבירה ומקצועית, ועל כן העתירה נדחתה. העותר חויב בהוצאות משפט של המשיב, בסך 25,000 ₪.