פר"ק 2227/09

תקציר

עניינו נסוב סביב בקשתו של מבקש, אשר סיפק לחברה מוצרי מזון קפואים ויבשים, להורות לנמען להשיב את כל הטובין שברשותו של האחרון, כמפורט בתעודות המשלוח. המבקש ביקש להפעיל סעיף שמירת בעלות שהוסכם לכאורה על שני הצדדים, המזכה אותם לעקוב אחר גלגול הסחורה ולקבל תמורה ממכירתם. עם זאת, הכונס טען כי המבקש לא הוכיח אסיפה סובייקטיבית של הצוואות, וטען כי סעיף שמירת הבעלות הסטנדרטי בתעודות המסירה אינו מהווה ראיה מספקת. כונס הנכסים הדגיש כי הטובין טופלו כרכוש החברה ונמכרו בהתאם, וכי טענת המבקש נעדרת שחר. בית המשפט, לאחר שבחן את הראיות ושקל פסקי דין קודמים, פסק לטובת כונס הנכסים. נמצא כי המבקשת לא הוכיחה די הצורך קיומו של הסכם בדבר שמירת הבעלות, במיוחד בהתחשב בסכומים הניכרים הכרוכים בכך ובאופיים המתמשך של הקשר העסקי. החתימות על תעודות המשלוח פורשו כאישור לקבלת הטובין ולא כהסכמה לסעיף הבעלות. זאת ועוד, התנהלותו של המבקש לאחר צו כינוס הנכסים, שהתמקד בדרישת תשלום כספי, הצביעה על כך שהצדדים לא הסכימו לשמור על הבעלות. משכך, הבקשה נדחתה, והמבקש חויב בכיסוי הוצאות כונס הנכסים.