ו"ע 9017/08

תקציר

הוגש ערעור על מחלוקת על שווי מכירה של נכס. המערערת, שמכרה את הנכס, התנגדה לשווי המכירה המוערך על ידי המשיב, וטענה כי השווי החוזי, שנקבע על 335,000$, מייצג את שווי השוק של הנכס ונקבע בתום לב ללא יחסים מיוחדים עם הרוכש. המשיב טען, כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את האמור. בית המשפט, לאחר שבחן את הראיות והעדויות, שוכנע כי התמורה הנקובה בחוזה הייתה הסכום ששולם בפועל עבור הנכס וכי היא נקבעה בתום לב ללא כל קשר מיוחד עם הקונה. בית המשפט קיבל את טענת המערערת כי מחיר המכירה התבסס על טעמים סבירים, לרבות הצעה קודמת לנכס, היעדר עניין מצד קונים פוטנציאליים וההוצאות הכרוכות באחזקת הנכס. יתר על כן, בית המשפט מצא את עדותו של בא כוח המערערת, מר יופה, אמינה, ואישרה כי התמורה בחוזה הייתה התמורה האמיתית. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת המערערת, וקיבל את טענתה כי יש לקבוע את שווי המכירה על פי הסכום החוזי. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית משפטית ממועד פסק הדין ועד לביצוע התשלום בפועל.