ע"א 2125/00

תקציר

פסק הדין מתייחס לתשלומים שתבעו חברות פרסום מוזיקה זרות מרשות השידור עבור שידור יצירותיהם המוסיקליות. עיקרי העובדות קובעות כי המערערים הם בעלי זכויות היוצרים ביצירות מוסיקליות שונות, ורשות השידור מפעילה ערוץ רדיו המשדר יצירות אלה. המערערים תבעו את רשות השידור על כך שלא שילמה אגרות עבור שידור חוזר של ביצועים תזמורתיים של יצירותיהם המוגנות. בית משפט קמא פסק לטובת המערערים, ומצא את רשות השידור חייבת בתשלום שכר טרחה על בסיס הסכם מכללא ודיני זכויות יוצרים. עם זאת, בית המשפט הגביל את התשלומים ליצירות המוזכרות בלוחות הזמנים או ברשימות של רשות השידור, ורק לשידורים חוזרים שניים ואילך. בנוסף, הוא קבע את סכום התשלום, שיעורי הריבית והעלויות. המערערים ערערו, ורשות השידור ערערה שכנגד, בעיקר בעילות של התיישנות, סיווג עבודות וגובה התשלומים. בית המשפט דחה את רוב הערעורים, שכן הם התייחסו לעובדות מבוססות. בית המשפט אישר את החלטת בית משפט קמא בעניין החבות ותקופת ההתיישנות, וקבע כי רק תביעות המערערים לתשלומים לפני שנת 1991 התיישנו. פסק הדין גם אישר את גישתו של בית משפט קמא לחישוב תשלומים וריבית. עם זאת, שיעור הריבית תוקן לשיעור הליבור בתוספת 1% לרבעון, המחושב ממועד כל שידור. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו. השופט ריבלין והשופטת נאור הסכימו עם ההחלטה, והדגישו כי הערעורים היו על עובדות מבוססות וכי הסכומים נקבעו באופן סביר על ידי בית משפט קמא.