בג"צ 3045/05

תקציר

במקרה זה, חמישה זוגות חד מיניים ישראלים שנישאו כחוק בקנדה ביקשו לעדכן את מצבם המשפחתי במרשם האוכלוסין הישראלי. פקיד הרישום סירב בטענה שהחוק הישראלי אינו מכיר בנישואים חד-מיניים. העותרים הסתמכו על תקדים פונק שלזינגר, שקבע כי תפקידו של המרשם הוא סטטיסטי בעיקרו, כלומר עליו לתעד נתונים על סמך המסמכים המוצגים מבלי להטיל ספק בחוקיות המעמד. הרוב בבית המשפט הסכים וקבע כי על פקיד הרישום לרשום את הנישואין כפי שהם מופיעים בתעודות קנדיות, תוך התמקדות בערך הנקוב של התיעוד ולא בתוקפם החוקי של הנישואין בישראל. בית המשפט הבהיר כי החלטה זו אינה שקולה להכרה בנישואים חד מיניים על פי הדין הישראלי, אלא רק מעדכנת את המרשם על פי המסמכים הקיימים. השופט רובינשטיין חלק על כך, וטען כי סוגיות הנוגעות להכרה בנישואים חד-מיניים צריכות להידון על ידי המחוקק ולא באמצעות פרשנות שיפוטית, נוכח היעדר הסכמה חברתית והשלכות סמליות אפשריות. ככלל, ההחלטה הדגישה את תכליתו הסטטיסטית של המרשם, תוך הפרדה בינו לבין שאלות של תוקף משפטי וקבלה חברתית, תוך השארת סוגיות הכרה רחבות יותר לכנסת.