ע"פ 8199/20

תקציר

המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי ברצח אשתו ההרה, אחלאם, ונידון למאסר עולם, בנוסף לעבירות ופיצויים נוספים. הערעור מתייחס להרשעה ברצח ולעונש שהוטל. ערכאת הערעור דחתה את הערעור ואישרה את הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי. הראיות נגד המערער כוללות ראיות חזותיות לכך שהוא נכנס לצימר (סוג של לינה) עם אחלאם, שנראתה מאוחר יותר מחוסרת הכרה ונישאת על ידי המערער. התנהגותו של המערער לאחר אירוע זה, לרבות ניסיונו להרחיק עצמו מן העבירה, הצהרותיו הסותרות ודיווחיו הכוזבים למשטרה, מצביעים כולם על אשמתו. זאת ועוד, שני עדים, איה וסוהיל העידו כי המערער הודה בפניהם ברצח. בית המשפט מצא את עדויותיהם אמינות ועולות בקנה אחד עם ראיות אחרות. טענות המערער, המכוונות לממצאי עובדה ומהימנות של בית המשפט המחוזי, אינן ראויות, שכן ערכאת הערעור מכבדת את קביעותיו המקוריות בעניין זה. הראיות הנסיבתיות מצביעות מאוד על אשמתו של המערער, וגרסתו שלו לאירועים אינה עקבית וסותרת ראיות אובייקטיביות. גם טענותיו בדבר מחדלי חקירה במשטרה אינן משכנעות, שכן הוסברו לו זכויותיו של המערער, והחקירה נוהלה כראוי. אשר לעונש, בית המשפט מסכים עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי הרצח בוצע בכוונה תחילה והיווה רצח בנסיבות מחמירות, המצדיק עונש מאסר עולם חובה. גם העבירות הנוספות וניסיונו של המערער להסתיר את מעשיו נשקלו בגזר הדין. לפיכך, הערעור על הקלה בעונש נדחה. לבסוף, דנים השופטים באפשרות שמותה של אישה הרה ייפול תחת הנסיבות המחמירות של "אכזריות מיוחדת". השופטים אלרון ושטיין סבורים כי הדבר אפשרי אך יש להותירו לשיקול עתידי, ואילו השופט כבוב סבור כי על המחוקק להכריע בכך במפורש.