ע"א 9382/02

תקציר

במקרה משפטי זה ערערה המערערת על החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה את תביעתה נגד בנק מחמת התיישנות. התיק נסב סביב הסכם מכר חוב והסכם מעבר נלווה שהקנה למערערת זכויות בחלקת מקרקעין. המערערת טענה כי יש לסווג את תביעתה, אותה הגישה בשנת 2001, כתביעת מקרקעין עם תקופת התיישנות של 15 שנה. לטענתה, עילת התביעה קמה רק כאשר פסק דין משנת 2000 דחה את טענתה לזכות מעבר בחלקה, ובכך הגיש את תביעתה נגד הבנק במועד. הבנק טען כי מדובר בתביעה חוזית במהותה, בכפוף לתקופת התיישנות של 7 שנים ממועד הסכם מכר החוב בשנת 1990, או לכל המאוחר משנת 1994, כאשר המערערת ידעה או היה עליה לדעת על הסוגיה הנוגעת לזכות המעבר. בית המשפט קיבל את טענת הבנק ופירש את התביעה כחוזית ולא מקרקעין, ואישר תקופת התיישנות של 7 שנים. בית המשפט הגיע למסקנה כי למערערת ניתנה הזדמנות מספקת להתייחס לטענותיה קודם לכן ולא עשתה כן בתוך התקופה הסטטוטורית. לפיכך, התביעה נדחתה בזמן. המערער חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיב, ופסק הדין ניתן ביום 10.6.2008, כאשר השופטים נאור וארבל הסכימו עם החלטת השופטת פרוקצ'יה.