ע"פ 39537-06-20

תקציר

עניינו של המשיב שהוגש נגדו כתב אישום בגין כניסה לישראל שלא כדין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. המשיב הודה בעובדות שהוצגו בכתב האישום, לרבות הימלטות מהמקום כשראה את השוטרים. עם זאת, בית משפט קמא זיכה אותו מהאישום המפריע, תוך ציון פגמים בנוסח כתב האישום. התביעה ערערה על זיכוי זה, וטענה כי כתב האישום מכיל את כל היסודות הדרושים להרשעת המשיב בשני האישומים. ערכאת הערעור הסכימה עם התביעה, וקבעה כי מעשיו של המשיב נופלים להגדרה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו כמפורט בחוק העונשין. בית המשפט קבע כי די בהודאתו של המשיב, בשילוב עם נוסח כתב האישום, שכלל את היסודות העובדתיים והנפשיים הנדרשים באישום, כדי להרשיעו. השופטים מתחו ביקורת גם על גישתו של בית משפט קמא לזכות את המשיב מבלי להתחשב בעמדות התביעה והסניגור, וראו בכך טעות בהליך. עוד נטען, כי נימוקי הזיכוי של בית משפט קמא – לחנך את התביעה בנוסח כתב האישום – אינם ראויים ופוגעים באינטרס הציבורי. למרות שהערעור לא התמקד ספציפית בגזר הדין, השופטים גם הביעו מורת רוח מהעונש המקל שהוטל על המשיב, במיוחד נוכח עברו הפלילי והיעדר נסיבות אישיות משכנעות. המשיב הורשע בשני האישומים וצפוי לעונש חמור יותר. פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים ביום 15.7.2020.