ע"ע 453/06

תקציר

פסק הדין מתייחס לתחולת ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה, וקובע כי הוראותיו חלות על כלל העובדים, לרבות אלה המשולמים על בסיס שעתי, בין אם הם עובדים זרים ובין אם הם עובדים מקומיים. ההסכם הקיבוצי, שנחתם לראשונה בשנת 1968, לא נועד להחריג קבוצת עובדים כלשהי, והרחבות ונספחים שבאו בעקבותיו, כולל אחד משנות האלפיים, הרחיבו במפורש את תחולתו כך שיכלול עובדים זרים. ההסכם נועד לכסות את כלל העובדים בענף כדי להבטיח אחידות בתנאי ההעסקה. יתר על כן, חוקים תקדימיים, כמו חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק הגנת השכר, אינם מבחינים בין אמצעי תשלום, ומכאן משתמע כי כל העובדים, ללא קשר לאופן שכרם, צריכים לקבל את אותן זכויות על פי ההסכם הקיבוצי. המערערת, עובדת זרה בשכר שעתי, הייתה זכאית להטבות כגון דמי משק ותמריצים בגין אי היעדרות, שלטענת המעסיק כבר נכללו בשכר, מה שהוביל לחזרת המקרה לבית הדין האזורי לבירור נוסף. בנוסף, נמצא כי הניכויים משכרו של העובד בגין הוצאות שונות חרגו מהגבולות המותרים, דבר המזכה אותו בהחזר הניכויים העודפים על פי תקנות העבודה. בית המשפט דחה ערעור על תנאי הערבות להוצאות פרוצדורליות, תוך אשרור מחדש של זכויות העובד וביטל אישומים קודמים נגדו, תוך שהוא מורה למשיבים לכסות את הוצאותיו המשפטיות.