בר"ע 456/04

תקציר

המבקשת, תושבת ארה"ב, תבעה עורך דין בישראל בגין אי המצאת דוחות, קבלות וחשבוניות בגין תשלומים ששילמה לו עבור שירותים משפטיים. במהלך התביעה גילתה המבקשת כי עורך הדין לא מסר מסמכים רבים וביקשה לתקן את תביעתה ולדרוש השבת תשלומים נוספים, בסך כולל של 43,421 דולר. המשיב התנגד לתיקון, בטענה כי הוא יפגע בזכותו לטעון להתיישנות. בית משפט קמא החליט לעכב את התיקון עד שהמבקש ימציא תצהיר מפורט עם מועדי תשלום וסכומים ספציפיים. המבקשת ערערה וטענה כי היה על בית משפט קמא לאפשר לה להשיב להתנגדות המשיב וכי יש לספור את תקופת ההתיישנות ממועד החשבונית האחרונה של המשיב. המשיב חזר על טענות התנגדותו. ערכאת הערעור הסכימה כי שגה בית משפט קמא מבחינה פרוצדורלית בכך שלא איפשר למבקש להגיב וכי קביעת מועד לידתה של עילת התביעה היא מורכבת ומושפעת מהדין המהותי. נמצא כי עילות ההשבה לא נוצרו בעת התשלום אלא באירועים מאוחרים יותר. ערכאת הערעור ביטלה את הוראת בית משפט קמא המגבילה תיקון תשלומים לאחר 09/97 והורתה למבקשת למסור בתצהירה פרטים נוספים, לרבות עובדות המבססות את התביעה ומועד היווצרותה. בית המשפט הדגיש כי על המבקשת להצדיק את השמטת הפרטים בכתבי הטענות הראשוניים שלה ולקבוע לוח זמנים חדש להגשת התצהיר. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.