בג"צ 6437/23

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה מחוסר עילה מספקת להתערבות, בהתאם לסעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה. סעיף זה מתיר לבג"ץ להתערב בענייני בית הדין הדתי בנסיבות מסוימות, כגון חריגה מסמכות, הפרת הצדק הטבעי, סטיות משפטיות של בית הדין הדתי או כאשר אין סעד שיפוטי אחר. עם זאת, הוא אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני, אלא אם כן מתקיים אחד מקריטריונים אלה. העותרת לא הוכיחה כל פגם שיפוטי או פרוצדורלי בהחלטת בית הדין הרבני או בהסכמתה הכפויה לכאורה להסכם. בית המשפט העליון ציין תקדימים שבהם טענות דומות של כפייה אינן מצדיקות התערבות, והדגיש כי טענות צריכות לעמוד בסטנדרט ראייתי גבוה. ייצוגו של העותר על ידי שני עורכי דין ערער עוד יותר את טענות הכפייה. בנוסף, החלטת בית הדין הרבני עלתה בקנה אחד עם ההסכם הקודם, שקבע הסדרי גירושין והפסקת חובת מזונות. לא הוכחה פגיעה בזכויותיה של העותרת, שכן היא יזמה את הליך הגירושין בעצמה. טענות לאפליה נדחו כחסרות בסיס. בסופו של דבר, העתירה נדחתה ללא הוצאות, תוך שמירת תביעות אחרות להליכים עתידיים פוטנציאליים.