ת"א 17473-07-09

תקציר

התובעים, נכדיו של אליהו בלומנפלד, הגישו תביעה לפיצויי הפקעה נגד הנתבע. לבלומנפלד היה חוזה חכירה דורי של קרקע חקלאית בשטח של 17,861 דונם עם קק"ל בשנת 1933, שנמשך עד 1982, וכלל זכות קדימה לחידוש למשך 49 שנים נוספות, לצד זכות לבנות בית מגורים על הקרקע, והכרה של קק"ל בזכויות החוכרים במבנים ובמטעים. בשנת 1944 מכר בלומנפלד 6 דונם מהקרקע ויורשי התובעים המשיכו לעבד את 11,861 הדונם הנותרים. חוזה החכירה לא הוארך מעבר לשנת 1982, מה שהוביל למחלוקת בין התובעים לבין מינהל מקרקעי ישראל על תנאי החכירה. התובעים דרשו את חידוש חוזה החכירה המקורי ואילו המינהל הציע להם חוזה חכירה חדש עם פחות זכויות. התובעים סירבו לחוזה החכירה החדש ותבעו פסק דין המצהיר על זכותם בחכירה המקורית. בית המשפט דחה את תביעתם אך נדחה על ידי בית המשפט העליון שפסק לטובת התובעים, האריך את חוזה השכירות עד לשנת 2031 וצירף נספח המבהיר את הזכויות והחובות של שני הצדדים. הקרקע הופקעה חלקית בשנים 1997 ו-2007, והותירה את התובעים עם חלקה לא מוסדרת שהגישה אליה והשימוש בה קשים. התובעים תבעו פיצויים בגין השטח המופקע והפגיעה ביתרת הקרקע. נקודת המחלוקת העיקרית בין הצדדים בנוגע להערכת הפיצויים הייתה טיב זכויותיהם של התובעים, כאשר התובעים דרשו 120 ₪ למ"ר והנתבעת הציעה 23 ₪ למ"ר. שמאי מוסכם שמונה על ידי בית המשפט, מר אגמון, סיפק ארבע חלופות אפשריות להערכה על בסיס זכויותיהם המעורפלות והשנויות במחלוקת של התובעים. לאחר פסיקת בית המשפט העליון הפכה לרלוונטית חלופה חמישית, אותה העריך אגמון ב-60 שקל למ"ר. בית המשפט קיבל את קביעתו של מר אגמון, מצא אותה סבירה ומנומקת היטב, ודחה את טענות שני הצדדים להתערב בה. התובעים היו זכאים לפיצויי הפקעה בסך 60 ₪ למ"ר עבור השטח המופקע של 5,382 מ"ר, לצד 3,250 ₪ עבור הקשורים. עבור 25% הראשונים של המגרש (2,965 מ"ר) נדרשו התובעים לפנות לשר התחבורה לקבלת פיצוי, אם כי לא מן הנמנע שיקבלו אותו. התובעים היו זכאים גם לפיצוי בגין יתרת 6,479 מ"ר הקרקע בשיעור של 40% מ-60 ש"ח למ"ר, בסך כולל של 155,496 ש"ח. כולל ריבית, הצמדה ומע"מ, סך הפיצויים המגיעים לתובעים מהנתבעת עמד על 481,666 ₪ נכון ליום 16.4.2007, מועד כניסת ההפקעה לתוקף. הנתבעת נדרשה גם לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין. בקשת התובעים לבטל את ההפקעה או לחילופין להפקיע את הקרקע כולה, נדחתה. פסק הדין היה אמור להיות מיושם על שני הצדדים על ידי המזכירות.