עת"מ 34849-03-19

תקציר

בית המשפט העליון דחה את בקשת העותרת לדון בהתנגדותה שהתקבלה בשל הימנעותה של רשות ההשקעות והפיתוח מלהשיב לה בתוך שמונה חודשים. העותרת ערערה במקור על החלטת הרשות לבטל אישור מענק ולהחזיר חלק מהמענקים שקיבלה. ערעורה הוחזר לוועדת ההתנגדויות על ידי בית המשפט להחלטה חדשה. העותרת טענה כי יש לראות את החלטת הוועדה, שנמסרה לה תשעה חודשים לאחר פסק הדין, בטלה ולקבל את התנגדותה בהתאם לחוק הרלוונטי. עם זאת, בית המשפט מצא כי שמיעת ועדת ההתנגדויות בעניינו של העותר אינה שקולה למסגרת הקבועה בחוק להגשת התנגדות, וכי מגבלת הזמן להגשת התנגדויות אינה חלה. החלטת הוועדה התקבלה בתוך שבעה חודשים מיום החלטת בית המשפט ולכן הייתה מתוזמנת ומוסמכת. מטרת החוק היא לתמרץ החלטות בתוך פרק זמן מוגדר ולהבטיח שהן יופקו עבור אנשים שעניינם נדון בוועדה. עם זאת, מקרה ספציפי זה לא הובא לוועדה באמצעות התנגדות אלא באמצעות הליך משפטי, וקיימות דרכים חלופיות להשגת המטרה של החלטות בזמן. העותרת יכלה גם לבקש החלטה מוקדם יותר, במקום לבקש את הסנקציה הקיצונית של קבלת התנגדותה. ככלל, טענת העותרת כי יש לקבל את התנגדותה בשל השיהוי הייתה בלתי מידתית ונדחתה. העותר חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ₪.