סע"ש 24473-08-18

תקציר

התובע, עובד שעתי, תבע את מעסיקו בגין שכר והטבות שונות שלא שולמו. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והורה לנתבעת לשלם 48,415 ₪ ברוטו בתוך 30 יום, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. סכום זה כולל 35,829 ש"ח בגין שעות נוספות, שבתות וחגים שלא שולמו, 4,047 ש"ח בגין החזרי נסיעות, 2,083 ש"ח בגין פדיון חופשות, 2,414 ש"ח בגין דמי הבראה, 542 ש"ח פיצויים בגין הפרשות לפנסיה, 1,000 ש"ח בגין אי הודעה לעובד ו-2,500 ש"ח בגין ליקויים בתלושי שכר. כמו כן, הנתבעת נדרשת להפקיד 8,221 ₪ לקרן הפיקדון של התובעת לעובדים זרים, אם הדבר טרם נעשה. בנוסף, הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 6,000 ₪. פסק דין זה הוא תוצאה של מחלוקת על שכרו השעתי של התובע ועל דיוק תלושי שכרו. התובע טען כי הנתבע חילק את שכרו לרכיבים שונים על מנת להפחית את התעריף השעתי בפועל ולהימנע מתשלום הולם עבור עבודתו. בית הדין הסכים עם התובע וקבע כי תלושי השכר אינם משקפים את מציאות שכרו וכי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בדבר תחולתו של צו הרחבה ענפי. כמו כן, הנתבעת לא מסרה לעובד הודעות התואמות את תלושי השכר, מה שהוביל את בית הדין לקבל את גרסת התובע לאירועים. בית המשפט פסק גם לגבי רכיבים ספציפיים בתביעת התובע. כך למשל, השופט פסק לתובע 2,414 ₪ עבור דמי הבראה, שחושבו על פי ממוצע השעות שעבד במהלך עבודתו. באשר לדמי חגים, דחתה השופטת את תביעת התובע בשל היעדר ראיות מספיקות וחוסר בהירות בטיעוניו. כמו כן, נמנע מהתובעת פיצוי בגין שכר שלא שולם מאחר והמחלוקת על השכר הייתה מהותית, ולכן בית המשפט לא ראה בהתנהלות הנתבעת מעשה מכוון או בידיעה. ככלל, פסק הדין היטיב עם התובע, והעניק לו תשלומים והטבות שונות, לצד החזר הוצאותיו.