רע"פ 1776/20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור לבית המשפט העליון, בהרכב של שלושה שופטים, על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה. התיק המקורי הובא לבית משפט השלום בקריות בעילה של שימוש חורג בקרקע ללא היתר, עבירה על חוק התכנון והבנייה. המבקשים, עמותה המנהלת בית ספר לתלמידים עם מוגבלויות מרקע מוחלש, ומנכ"ל העמותה, הודו באישום נגדם אך טענו כי נסיבות מקלות צריכות למנוע את הרשעתם. בית משפט השלום הרשיע את שני המבקשים וגזר עליהם לשלם קנסות, לחתום על התחייבויות כספיות ולהוציא צו איסור שימוש במבנה בית הספר. קביעה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר דחה אף הוא את טענות המבקשים כי הודאתם לא ניתנה מרצון. שופט בית המשפט העליון בחן את בקשת רשות הערעור והגיע למסקנה כי טענות המבקשים לא עוררו סוגיות משפטיות עקרוניות או שיקולי צדק ייחודיים ולכן אינן מצדיקות ערעור. השופט ציין כי טענות המבקשים התמקדו בעניינם הפרטי ולא חשפו כל שאלה משפטית עקרונית, ואף לא עמדו בתנאים למתן רשות ערעור. באשר לגזר הדין, השופט לא מצא חריגה מרמת ענישה מקובלת המצדיקה מתן רשות ערעור. עם זאת, מתוך הכרה בפגיעה האפשרית בתלמידים אם בית הספר ייסגר באמצע הסמסטר, האריך השופט עיכוב זמני בביצוע צו איסור השימוש עד 1 ביולי 2020, כדי לאפשר למבקשים שהות לקבל היתר או להעתיק את מקום מגוריהם. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה.