עת"מ 359/04

תקציר

העתירה בפני בית המשפט נוגעת לשתי סוגיות עיקריות. הראשונה נוגעת להחלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובניה דרום ליתן למשיבים רשות ערר על התנגדות שנדחתה לתוכנית שאישרה הוועדה, והשנייה נוגעת להחלטת ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לעררים בנוגע למבנה העותר, שקבעה כי יש לאשר אותו במימדים ובשימושים שהותוו בהיתר הבנייה המקורי. העתירה מערערת על החלטות אלה מכמה טעמים, ובהם הסמכות למתן רשות ערעור, לגופה של החלטת ועדת המשנה ועקרון ההשתק המינהלי. הרקע למקרה עניינו של מבנה שבנה העותר על מגרש הנמצא במרחק של 120 מטרים מקו החוף, אשר חרג מגבולות היתר הבנייה הראשוני. העותר הורשע בבנייה בלתי מורשית וקיבל צו הריסה. בעקבות זאת ביקשה הוועדה המקומית אשדוד לתכנון ובנייה להגדיל את זכויות הבנייה במגרש של העותרת, אך הוועדה המחוזית הציבה תנאי לפירוק הגג והרעפים. העותר לא נענה, אך הוועדה המחוזית עדיין אישרה את התוכנית. המשיבים 5-3 פנו ליושב ראש המחוז, אשר אישר את ערעורם למועצה הארצית. ועדת המשנה לעררים פסקה בסופו של דבר לטובת הפחתת גובה המבנה לזה שנקבע בהיתר המקורי. העותר טוען כי מתן רשות ערעור אינו סביר וכי ועדת המשנה נעדרה סמכות לקבל את החלטתה, בהתחשב בכך שהיא חרגה מתחום הערר. עם זאת, בית המשפט מוצא כי השתתפותו של העותר בדיונים בפני ועדת המשנה מרמזת על הסכמה לסמכותה ומונעת מהעותר לערער עליה בהמשך. עוד מדגיש בית המשפט כי סמכותה של ועדת המשנה רחבה ואינה מוגבלת לעילות הספציפיות בגינן ניתנה רשות ערעור. יתר על כן, בית המשפט, בשבתורו כערכאה מינהלית, מחויב לבחון את סבירות החלטת ועדת המשנה ואינו יכול להחליף את שיקול דעתה של ועדת המשנה, בהיעדר חוסר סבירות קיצוני. בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת ועדת המשנה, ששקלה שיקולים שונים כגון היבטים חינוכיים, שיקולים סביבתיים ושיקולים תכנוניים, הייתה סבירה. לפיכך, העתירה נדחית, והעותר מחויב לשלם לכל משיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין.