תא"מ 28194-04-20

תקציר

פסק הדין דן בשתי תביעות לשון הרע, האחת שהגיש שוטר נגד אזרח והשנייה תביעה נגדית של האזרח נגד הקצין. התביעה הראשונה דנה בשאלה האם פרסומי הנתבע אודות התובע ברשת מהווים לשון הרע, ואם כן, האם הם מוגנים על פי חוק איסור לשון הרע. הפרסומים המדוברים מתייחסים לאירוע בו התובע עצר את הנתבע. השופטת קובעת כי בעוד שחלק מהפרסומים אכן מהווים לשון הרע, הם מוגנים שכן הם מציגים במידה רבה תיאור עובדתי של האירוע, ויתר ביטויי הדעות, לרבות ביקורת חריפה על התנהלות התובע, נופלים בגדר חופש הביטוי. זאת ועוד, חזקה על תום לבו של הנתבע שכן הפרסומים מתייחסים להתנהגותו של התובע בתפקידו הציבורי כשוטר, ומתקיים קריטריון ההיקף הסביר בנסיבות אלה. לפיכך, התביעה נגד הנתבע הראשון נדחית. גם התביעה שכנגד שהגיש האזרח הנתבע נדחית. השופט קובע כי התנהגותו של התובע במהלך המעצר, אף שהייתה מעט לא נוחה לצפייה, לא הייתה רשלנית או בלתי סבירה בהתחשב בנסיבות. בריחתו של הנאשם והחשדות נגדו הצדיקו את המעצר, והשימוש בכוח היה מידתי ולא גרם נזק של ממש. התביעה השנייה מוגשת על ידי קצין המשטרה נגד נאשם שני שהגיב לפרסום הראשוני. התגובה השוותה את התובע ובת זוגו לנאצים, דבר שהשופט קובע כי הוא מהווה לשון הרע. השופט מקבל את התביעה ומורה לנתבע השני לשלם לתובע פיצויים בסך 7,500 ₪, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪.