עב"ל 11881-05-14

תקציר

פסק הדין נסוב סביב זכאותו של מערער לקצבת שירותים מיוחדים מהמוסד לביטוח לאומי, בעודו שוהה במחלקה עצמאית בבית הורים. הקצבה מיועדת לטיפול אישי ולסיוע ביתי לנכים, אך תקנה 6 קובעת כי מי ששוהים במוסדות שבהם ניתנים שירותים רפואיים, סיעודיים או שיקומיים אינם זכאים. המערערת, שניהלה אורח חיים עצמאי וקיבלה את הסיוע הנדרש במעון, טענה כי יש לראות במרכז חלק מהקהילה ולא מוסד. השופטים הסכימו כי מקום מגוריו של המערער אינו מספק "שירותים רפואיים" או "שירותי סיעוד" כהגדרתם בתקנה. לפיכך, היא הייתה זכאית לקצבת שירותים מיוחדים בעת שהותה שם. השופטים דנו גם בזכאותה של המערערת לקצבה לאחר פטירתה, והגיעו למסקנה כי זכאותה אינה ניתנת בירושה אלא עשויה להיות משולמת לאנשים מסוימים כהגדרתם בחוק. הומלץ כי כל טענה בעניין זה תופנה למוסד לביטוח לאומי. לבסוף התקבל הערעור, והמכון חויב לשלם את הוצאות המערער בשתי הערכאות.