בש"פ 1991/04

תקציר

המערער הואשם בסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, ובית המשפט המחוזי בירושלים הורה על מעצרו עד תום המשפט. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון, וכתוצאה מכך שוחרר המערער בתנאים מגבילים לרבות מעצר בית. כעת מבקש המערער להקל עוד יותר בתנאים אלה על מנת לאפשר לו לעבוד במשרה מלאה. הערעור נבחן על סמך השאלה האם התגלו עובדות חדשות, הנסיבות השתנו או שחלף זמן מאז ההחלטה הקודמת. בית המשפט מגיע למסקנה כי לא חל שינוי מהותי במצבו של המערער המצדיק את שינוי פסק הדין הקודם. מעצר הבית, אף שהוא מכביד, הוא הכרחי בהתחשב באופי האישומים נגדו ובסכנות הפוטנציאליות שהוא מהווה לציבור. השופט גם מנצל הזדמנות זו כדי לבקר את המדיניות השיפוטית הנוכחית המבחינה בין עבירות של סחר בבני אדם לבין סרסרות לזנות מבחינת החלטות מעצר. לטענתן, הגבול בין עבירות אלה אינו ברור וכי יש להתייחס בחומרה רבה יותר לסרסרות לשם זנות, במיוחד בנסיבות מחמירות. נוכח היעדר הצדקה לשינוי פסק הדין הקודם וחומרת העבירות בהן הואשם, נדחה הערעור, ובקשת המערער לתנאים מגבילים פחותים נדחית.