רע"א 2750/11

תקציר

הסכסוך בין המבקשים לבין המשיב נסוב סביב מבנה אשקובי בבית חורון, אותו חכרו המבקשים מאגודה השיתופית בית חורון להתיישבות חקלאית. לאחר שהמבקשים סירבו לפנות את הבניין, הוגשה שורה של תביעות, שהובילו להסכם פשרה בשנת 2002. עם זאת, המבקשים הפרו את ההסכם, מה שהוביל להתדיינות משפטית נוספת. בית משפט השלום בירושלים הורה על פינויים והריסת הבנייה הבלתי חוקית, ובמקביל פסק פיצוי כספי בשנת 2010. המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי בירושלים, שאישר את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר בעניינים כספיים, אך ביטל את הקנס בגין ביזיון בית המשפט. לאחר מכן הגישו המבקשים רשות ערעור לבית המשפט העליון, בעיקר נגד צו ההריסה ועל סמכותו של בית משפט השלום להוציאו. עוד נטען, כי למשיב אין זכויות קנייניות במבנה וכי הערכאות הנמוכות לא שקלו שיקולים רלוונטיים בטרם הורו על ההריסה. שופט בית המשפט העליון סירב להיעתר לערעור וציין כי טענתם העיקרית של המבקשים בדבר סמכות השיפוט הועלתה לראשונה בשלב זה וכי לא הוצגו בתיק נסיבות חריגות המצדיקות רשות ערעור. עוד הדגישה השופטת כי לבית משפט השלום סמכות להוציא צווי הריסה וכי למבקשים ניתן די והותר זמן להכשיר את בנייתם. לבסוף, הסכים השופט עם החלטות הערכאות הנמוכות יותר, שהתבססו על פגיעתם של המבקשים ועל הפגיעה בזכויות הקניין של המשיב. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור.